Fight, Accelerate והמעגל הבלתי אפשרי
תאונת דרכים, 92% מהקולות, עסקה שלא הושלמה עם אביצ׳י ואולפן הקלטות בתוך בית מעצר בשארלוט
יש סיפורים שנשמעים מומצאים, כי החיים ערכו אותם בצורה מושלמת מדי.
הסיפור הזה מתחיל באולפן הקלטות, ויותר מעשור לאחר מכן חוזר אל אולפן הקלטות אחר — הפעם בתוך בית מעצר בשארלוט, צפון קרוליינה.
בין שני החדרים האלה נמצאים אמא שלי, תרדמת, שיר בשם “Fight”, ציון של 92% בטלוויזיה הארצית, אביצ׳י, עסקת השקעה שמעולם לא נסגרה, ומסע שלימד אותי מה מוזיקה מסוגלת לעשות כשהשפה הרגילה כבר אינה מספיקה.
השיחה שקטעה את “Accelerate”
הייתי באולפן והפקתי שיר בשם “Accelerate” עם TripL, הדי־ג׳יי והמפיק הישראלי ליאור ברוש. הייתי נרגש מאוד. היה משהו חי בסשן; הרגשתי שהשיר פותח עבורי כיוון יצירתי חדש.
ואז התקשרה החברה הטובה ביותר של אמא שלי.
היא חיכתה לאמא שלי, חנה, כבר יותר משעה. אמא לא הגיעה ולא ענתה לטלפון. עצרתי את ההקלטה ומיהרתי לצאת.
זמן קצר לאחר מכן גילינו שאמא שלי נפגעה בתאונת דרכים קטסטרופלית. היא פונתה לבית החולים במצב קריטי ואושפזה ליותר משנה, מתוכה חודשים בתרדמת.
מלחמה פרצה ימים ספורים קודם לכן — עוד אחת מהמלחמות החוזרות בין ישראל לעזה — וטילים נפלו סביבנו. בחדר המיון, בתוך האלימות וחוסר המציאות של השעות הראשונות, הצלחתי לנסח לרופא רק שתי שאלות:
״היא בחיים? היא יכולה לשמוע אותנו?״
הוא לא ניסה להציע ודאות כוזבת.
״אני לא יכול להבטיח״, הוא אמר לי, ״אבל אני חושב שכן. דברו אליה. שירו לה. אני מאמין שזה לא יכול להזיק, ואולי אפילו לעזור.״
השיר שנוצר ליד המיטה שלה
המוזיקה הראשונה של “Fight” כבר החלה לבעבע בי בדרך לבית החולים.
השיר לא הגיע שלם. הוא הצטבר יום אחר יום: במסדרונות, ליד המכונות, בשעות שבהן איש לא ידע לומר לנו מה אמא שלי שומעת או אם תחזור אלינו. הוא הפך להבטחה שהופנתה אליה — סירוב לקבל את האפשרות שהשתיקה היא סוף השיחה.
הקלטתי גרסה פשוטה בפסנתר והשמעתי לה אותה שוב ושוב.
שרתי על להחזיק לב שבור, לעצור את הדימום, לקחת את הכאב, למצוא מספיק כוח כדי להציל עוד יום, ולהילחם שוב על החיים. המילים לא נכתבו כדי להרשים קהל. לא היה קהל. היו רק אמא שלי, מחוסרת הכרה במיטת בית חולים, והאפשרות שאי־שם בתוך התרדמת היא עדיין שומעת אותי.
בסופו של דבר היא התעוררה.
אי אפשר לזקוף החלמה רפואית לזכותה של מוזיקה בלבד, ולעולם לא אצמצם את עבודת הרופאים, את הגוף שלה או את האנשים שטיפלו בה לסיפור נוח על נס. אבל המוזיקה הפכה לשפה שדרכה נשארתי מחובר אליה, כשלא הייתה לי דרך אחרת להגיע אליה. “Fight” נוצר למטרה הזאת עוד לפני שהפך אי־פעם להופעה.
למה 92% מעולם לא היו רק ציון
המפיקים של הכוכב הבא לאירוויזיון רצו אותי בתוכנית מפני שהם הבינו מה טמון בתוך השיר. זה לא היה סיפור רקע טלוויזיוני שיוצר באופן מלאכותי והוצמד לביצוע גנרי. הסיפור והמוזיקה היו בלתי נפרדים.
ב־18 בדצמבר 2015 ביצעתי את “Fight” בעונה השלישית של הכוכב הבא. אמא שלי — בעצמה מורה למוזיקה — עלתה לבמה, והמשפחה שלי הופיעה איתי.
כל השופטים הצביעו בעדי. קיבלתי 92%, ועליתי לשלב הבא.
כמובן שאני גאה בשיר ובביצוע. אבל המספר לא היה רק שיפוט טכני של הלחן או היכולת הקולית. האנשים שצפו ראו לצדי את האישה שעבורה נכתב השיר. הם לא התבקשו לדמיין את המאבק. הם פגשו את המשפחה שחייתה אותו.
ביקורת מאותה תקופה, תחת הכותרת ״אוריאל אהרוני — לאמא ולישראל״, תיארה את הביצוע כמרגש מאוד והציעה, רק חצי בצחוק, שכבר אפשר להכריז על משפחת אהרוני כנציגת ישראל לאירוויזיון.
92 האחוזים היו שייכים לסיפור שקיבל גוף על הבמה.
אביצ׳י לא אהב את “Fight”
בהמשך חיי נעו שוב לכיוון הטכנולוגיה והיזמות. הפכתי למייסד־שותף ול־CTO של Hippo Technology, סטארטאפ קליפורני שפיתח חלופה לפיקדונות הביטחון המסורתיים.
דרך החברה הכרתי את טים ברגלינג — אביצ׳י — כמשקיע פוטנציאלי.
בין המייסדים השותפים שלי הייתה מחלוקת לגבי שווי החברה. הצעתי מבנה עסקה שהתאים למי ששני חייו — טכנולוגיה ומוזיקה — מעולם לא היו באמת נפרדים. אם החברה עצמה לא הייתה יכולה להתגמש מספיק בשווי, הייתי מוכר באופן אישי חלק מהאחזקות שלי בתנאים שהביאו בחשבון את ערכו של שיתוף פעולה מוזיקלי. אביצ׳י ואני נפיק יחד שיר, והכלכלה המתואמת של העסקה תאפשר לו לקבל יותר מניות.
למעשה, זו הייתה הצעה של שיר תמורת אקוויטי.
שלחתי לטים את “Fight” ואת ההקלטה מהכוכב הבא. ההתכתבות עדיין נמצאת בארכיון האישי שלי. התשובה שלו הייתה חמה, ישירה וכנה: השיר לא היה כוס התה שלו, אף שהוא מצא אותו מעורר השראה.
זו אחת הדחיות היצירתיות האהובות עליי.
כי הסיפור לא נגמר שם.
בהמשך טים בחר בשיר אחר: “Accelerate”.
השיר שהוא בחר היה אותו שיר שהקלטתי עם TripL כשהגיעה השיחה על אמא שלי — השיר שנקטע ברגע שבו חיינו השתנו. טים ואני המשכנו להפיק יחד את “Accelerate”.
המעגל חזר אל נקודת ההתחלה: “Accelerate” נקטע בגלל התאונה; “Fight” נולד מתוך התאונה; “Fight” לקח אותי ואת משפחתי להכוכב הבא; ובסופו של דבר השיר ששודר בטלוויזיה הוביל את אביצ׳י בחזרה אל “Accelerate”.
העסקה שמעולם לא נסגרה
לפני שמבנה ההשקעה ושיתוף הפעולה המוצע הספיק להתממש במלואו, טים אושפז שוב.
ב־20 באפריל 2018 אביצ׳י מת.
העסקה מעולם לא הושלמה. מה שנשאר היו ההתכתבות, המוזיקה שעליה עבדנו יחד, והידיעה המוזרה שמשא ומתן עסקי פתח לזמן קצר נתיב יצירתי בין שני אנשים שאולי לא היו נפגשים בדרך אחרת.
במשך שנים נשאתי את הסיפור הזה באופן פרטי. כשהוא נדחס לכמה משפטים הוא נשמע בלתי סביר מדי: יזם טכנולוגיה, שיר שנכתב לאמו בתרדמת, אודישן טלוויזיוני לאירוויזיון, עסקת אקוויטי מוצעת עם אחד המוזיקאים המשפיעים בעולם, ושיתוף פעולה שנקטע לפני שהעסקה התממשה.
ואז סיפרתי אותו בשארלוט.
ארוחת הערב של המייסדים
במהלך שבוע הפינטק של שארלוט השתתפתי בארוחת המייסדים של CLT, שאירחה סוכנות T Palmer. כל מייסד התבקש להציג את עצמו.
הייתי הראשון בחדר שחשף את האמן לצד היזם. סיפרתי את הסיפור של “Fight”, של “Accelerate” ושל אביצ׳י.
משהו בחדר השתנה. האנשים הגיבו באותה תערובת של חוסר אמון, שעשוע ורגש שהסיפור הזה עדיין מעורר בי.
מאוחר יותר באותו ערב, בסביבות עשר בלילה, יוני חזר ל־Airbnb שלנו עם מפיקה מ־T Palmer וחברה שלה. החברה הסבירה מדוע הסיפור נגע בה כל כך. היא גדלה כשראתה את אביה משתמש במוזיקה בתהליכי שיקום בכלא. היא סייעה לקדם את אימוצה של תוכנית שיקום מבוססת מוזיקה בבית המעצר המחוזי, והקרן המשפחתית של אביצ׳י — Tim Bergling Foundation — תרמה להקמת אולפן ההקלטות במקום.
היא הזמינה אותנו לבקר כאורחי כבוד.
אולפן ההקלטות השני
האולפן נמצא בתוך בית המעצר של מחוז מקלנבורג בשארלוט. שמו Studio W5HY?, כמחווה לשאלות שבמרכז תוכנית השיקום שלו: מי, מה, מתי, איפה, למה ואיך.
התוכנית הרחבה יותר נקראת “Rhythm & Reflection: A Journey to Reformation”. היא מעניקה לאנשים כלואים מקום ליצור מוזיקה, לכתוב, לדבר, להתבונן פנימה וללמוד את עסקי המוזיקה. ציור קיר של אביצ׳י משקיף על החדר. האולפן מומן בחלקו הגדול באמצעות Tim Bergling Foundation.
כשהגענו, קיבלו אותנו ברמת כבוד שלא הייתי מוכן אליה. איני יודע בדיוק מה נאמר לפני הביקור שלנו, אבל התחושה הייתה שהאנשים במקום חשבו שאנחנו בני משפחתו של אביצ׳י — או שסייענו באופן אישי לממן את האולפן.
לא עשינו אף אחד מהדברים האלה.
נשאנו איתנו סיפור.
אבל בחדר ההוא הסיפור חיבר אותנו למשהו גדול יותר מקרבה לאמן מפורסם. אותה אמונה ליוותה אותי ממיטת בית החולים של אמא שלי ועד לאולפן הקלטות בתוך בית מעצר: כשאדם נדמה בלתי נגיש, מוזיקה עדיין יכולה לסלול אליו דרך.
הרופא בחדר המיון אמר לי לדבר ולשיר, כי ייתכן שזה יעזור לאמא שלי לשמוע אותנו. יותר מעשור לאחר מכן עמדתי באולפן שנבנה מתוך האמונה שאנשים מאחורי סורג ובריח יכולים להשתמש במוזיקה כדי לשמוע את עצמם אחרת — ואולי גם לחזור אל העולם אחרת.
זה היה הרגע שפתח בי משהו.
מה שרד
אמא שלי שרדה את התאונה. היא התעוררה מהתרדמת. היא עמדה לצדי בטלוויזיה הארצית. היא חיה היום.
אביצ׳י לא שרד את המשבר הבריאותי שבא לאחר העבודה המשותפת שלנו, והעסקה שדמיינו מעולם לא הפכה לעסקה שהושלמה.
אבל גם דברים שלא הושלמו ממשיכים לעצב חיים.
“Fight” עשה את מה שלשמו נכתב הרבה לפני שהטלוויזיה העניקה לו ציון. “Accelerate” הפך לגשר הבלתי סביר בין שיחת הטלפון הקשה בחיי לבין אחת ההזדמנויות היצירתיות המפתיעות ביותר שקיבלתי. האולפן בשארלוט הפך סיפור לא גמור על השקעה ומוזיקה לסיפור על שיקום, כבוד והיכולת האנושית לשוב.
אני בונה חברות טכנולוגיה. אני חוקר בינה מלאכותית ומערכות מורכבות. אני מלמד מנהלים. אני כותב ומבצע מוזיקה.
במשך זמן רב, הזהויות האלה נראו לאנשים אחרים בלתי קשורות זו לזו. עבורי הן מעולם לא הרגישו נפרדות.
הסיפור הזה הוא הסיבה.
מקורות ותיעוד ציבורי
- ״הכירו את אוריאל אהרוני״ — סרטון הפרופיל הרשמי של מאקו, הכוכב הבא, עונה 3
- אוריאל אהרוני מבצע את “Fight” — סרטון הביצוע הרשמי במאקו
- תוצאות הכוכב הבא לאירוויזיון 2016 — 92%, ארבע הצבעות ״כן״ ועלייה לשלב הבא
- ״אוריאל אהרוני — לאמא ולישראל״ — ביקורת על הביצוע מאותה תקופה
- “Fight” — גרסת האולפן המקורית
- מבט אל אולפן ההקלטות בבית המעצר של מחוז מקלנבורג — Charlotte Observer
- מחוז מקלנבורג חושף את Studio W5HY? — הודעה לציבור
- אולפן מוזיקה נפתח בתוך בית המעצר של מחוז מקלנבורג — Queen City News
הערה על המקורות
הביצוע הטלוויזיוני, תוצאת ההצבעה, הביקורת מאותה תקופה, וכן עצם קיומו ומימונו של האולפן בשארלוט, מתועדים במקורות הציבוריים שלעיל. תיאור התאונה, האשפוז, תהליך הכתיבה, המשא ומתן ב־Hippo, ההתכתבות הישירה והעבודה היצירתית עם טים ברגלינג, ארוחת המייסדים, ההזמנה והחוויה האישית בבית המעצר מבוססים על עדותו ממקור ראשון של אוריאל אהרוני. התכתבויות פרטיות וחומרים יצירתיים רלוונטיים שמורים בארכיון המחבר.