Roce Lamut

בִּגְלָלֵךְ אֲנִי רוֹצֶה לָמוּת עָזַבְתְּ אוֹתִי לְבַד, הָיָה נֶחְמָד לִי דַּוְקָא בִּגְלָלֵךְ אֲנִי מַרְגִּישׁ אָבוּד וְאֵין לִי זְמַן לְהִסְתַּפֵּר בִּגְלָלֵךְ אֲנִי רוֹצֶה לָמוּת הָיוּ לִי חֲבֵרִים, כּוּלָּם עָזְבוּ אִתָּךְ כְּבָר וְעַכְשָׁיו אֲנִי כְּבָר לֹא לָכוּד וְרַק מַמְתִּין שֶׁיִּתְבַּהֵר

הַצִּפּוֹרִים שָׁמְעוּ אוֹתָךְ וְהִשְׁתַּתְּקוּ מִיָּד וְגַם הַשֶּׁמֶשׁ שֶׁזָּרְחָה לָנוּ עַכְשָׁיו לְבַד לֹא בִּיקַּשְׁתִּי הַבְטָחוֹת שֶׁנִּשְׁבָּרוֹת אֲנִי רוֹצֶה רַק לִבְכּוֹת

בִּגְלָלֵךְ אֲנִי יוֹצֵא לָרוּץ וּמַה שֶּׁלֹּא נִשְׁאַר שָׁמַרְתִּי לָנוּ יַחַד עַכְשָׁיו רוֹאִים שֶׁזֶּה צָמוּד וְאִם נִרְצֶה לְהִתְעַסֵּק בִּגְלָלֵךְ אֲנִי לוֹמֵד לָעוּף אֲבָל נִשְׁאַר לְהִתְרַסֵּק לְבַד, לְאַט בְּשֶׁקֶט פִּתְאוֹם אֲנִי שׁוֹמֵעַ סוֹף בְּכָל שִׁיר שֶׁמִּתְנַגֵּן